אח שלי הוא "ילד" גדול. מתנשא לכ- 2 מטר גובהה וכמטר ברוחב הכתפיים. יש לו חזות עם נוכחות , לאח שלי.
לא מזמן הוא נסע לאמן שומרי ראש דרום אפריקאים ובקטע פרדוקסלי זכה מהם לכינוי גוליית.
בגדול , כישורי קרב רחוב לא נצברים בשום אקדמיה. אפילו לא באימונים. יותר בקרבות אמיתיים בהם דברים מאד חשובים כמו הבריאות ואולי החיים מונחים על הכף. והרומן של אחי עם מכות התחיל בגיל נורא מוקדם.
לפני שעלינו לישראל, אני זוכרת אותו חוזר מהגן, ואחר כך מבית הספר, עם חבורות. מספר שהיו כמה ילדים רעים שאמרו לו שיהודי זה רע.
והוא לא קיבל את הדברים בהבנה…
והילדים לא קיבלו את אי ההסכמה שלו.
וסבתא חיטאה את התוצאות של הבירור המעמיק.
כשעלינו לארץ ואח שלי חזר עם חבורות מבית הספר סבתא שלי התעניינה על מה רבו.
"הם אמרו שאני רוסי. וזה רע להיות רוסי" .
זה הוא הבין למרות שעוד לא הכיר טוב את השפה.
אח שלי , כמובן, לא קיבל את הדברים בהבנה ובעברית השבורה שלו ניסה להבהיר כמה הם לא צודקים.
אבל הילדים לא קיבלו את אי ההסכמה שלו.
וסבתא שוב ושוב חיטאה תוצאות הבירור .
אח שלי גדל ואותם ילדים הפכו לחבריו הקרובים .
למה לו שישמור טינה?
ככה הוא. עם לב פתוח לכולם.
הוא אפילו עוזר לנוער בסיכון. ככה מעצמו בלי תמיכה מאף אחד. מאמן כושר חינם. עוזר להם לבנות סדר יום , עוזר להסתדר עם עבודה . בונה מהם אנשים במקום שאחרים רק דוחקים אותם למטה. לחלקם עוזר לסיים בגרויות. כבר כמה דורות של נערים. חלקם בונים משפחות, מסתדרים ואחרי כמה שנים באים להודות לו.
ככה הוא . בא בלב פתוח.
והרבה אמונה בישראל.
גם בצבא התעקש למלא תפקיד סופר משמעותי וקשה. והיה כמה שנים טובות בקבע.
רק שלא מזמן הלב שלו נשרט, וניראה לי , שגם האמונה במדינה נסדקה.
כשתורמים ומשפיעים רואים הרבה חולי במערכות.
רואים איך כולם יורקים על הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", שזה הDNA של כל היהדות בכלל.
רואים איך המוטיב הכלכלי והאדרת הטובה הפרטית על טובת הכלל מכרסמת ביסודות המחברים של העם – המשפחה, הדאגה לחלש, הצבא…
רואים את זה וזה שורט את הלב.
ואיך אח שלי אמר על זה –
"הייתי מסביר להם , נו, שהם לא צודקים. אבל לך תעבור אחד אחד… "
אז בשביל אחי כתבתי מאמר . אולי תהיה פה קצת יותר אהבת הזולת בעקבות זאת.
וזה יעשה קצת רפואה ללב של אח שלי, ועוד רבים אחרים שתורמים ומאמינים..
בינתיים..
