ובכלל מתי הגיעו לעולמנו השינניות או טכנולוגיות פורצות דרך כמו שתלים דנטליים קצרים? קודם כל חשוב לציין שההתפתחויות המקצועיות בתחום הן ללא ספק לטובה והתרומה לשדרוג איכות החיים של מטופלים היא לא פחות ממדהימה. כמו כן חשוב לדעת כי היום שינניות יודעות הרבה יותר על כלל התחומים הקשורים לבריאות השן והפה מאשר לפני חמישים או שמונים שנים. אפשר להגיד שתחילתו של התחום היא כנראה בשנת 1907, לפני יותר ממאה ועשר שנים כאשר רופא שיניים מקונטיקט בשם אלפרד פונז הבין שקיימת חשיבות רבה לטיפול ההיגני בשיניים על מנת לטפל בבקטריות וחידקים בחלל הפה. לשם כך הוא העסיק את בת דודו, איירין ניומן והכשיר אותה לבצע טיפולי מניעה במטופלים שלו. מכאן שניומן היתה השיננית הראשונה בהיסטוריה הידועה לנו שפעלה במרפאת שיניים מוגדרת. אותו רופא הקים שש שנים מאוחר יותר את התוכנית הראשונה להכשרת שינניות אשר המחזור הראשון שלה סיים בשנת 1914. בהתחלה הן כונו אחיות דנטליות או אחיות לבריאות השן עד אשר ניתנה להן ההגדרה החדשה. יש הטוענים כי פעילויות אלו של ד"ר פונז תרמו גם לשיעור המוות הנמוך יחסית בקונטיקט ממגפת השפעת של 1918.
בשנת 1923 הוקמה האגודה האמריקאית לשינניות עם ארבעים ושישה חברים ותוך כעשרים שנים היה ניתן למצוא שינניות מוכשרות בכל אחת מהמדינות בארצות הברית. במהלך התקופה הזו חוייבו שינניות לרכוש הכשרה אקדמאית בנושא כדי לזכות לרישיון ועד סוף שנות השישים כבר נכנסו לתוקף בארצות הברית הבחינות האזוריות לקבלת הרישיון.
שכלולים בהיגניית הפה: הומצאו כלים טכנולוגיים שונים לטיפול בחלל הפה, החל ממחטים מעוקלות לניקוי שאריות פסולת בין השינים והסרת אבנית ועד מכשירים חשמליים הפועלים על גלי קול לביצוע הטיפולים הללו. בנוסף ניתן לראות בפיתוח משחות וחומרים להלבנת שיניים או לחידוש מעטפת הפלוראיד סביב השיניים כמו גם המצאת צילומי השיניים ברנטגן פתוחים חשובים. כמו כן נרשמו פטנטים חשובים כגון שתלי בייקון. פרט לשכלולים הטכנולוגיים ניתן לראות גם שינוי חברתי בתחום שהוגדר בתחילה כמקצוע נשי והוגבל לשנים לבנות ועם השנים נפתח לגברים ולנשים ולגברים שחורים.